טיסה ליפן בפעם הראשונה

טיסה ליפן בפעם הראשונה. טיסה במטוס ריק מאדם. רק צוות המטוס נראה.

למה הנוסעים מנקים את המטוס. "מי ומי בהיסטוריה היפנית" אתה דומה לישו!

זה שהיא זזה מראה כמה זה טרי. דוד טושיבה.

העבודה שיפן הייתה סגורה כמה שנים, העובדה שהיפניים השתעשעו מהעובדה שחזרו לתקופת אדו נגמרה. ביפן יש כבר תיירים, כן, המונים ממש לא.

ייקח עוד הרבה זמן עד שהתיירות תתאושש.

לא רוצה להישמע גזעני. אבל התיירות הסינית שהייתה חלק גדול מהתיירות ליפן עדין סגורה בסין. התיירות המערבית שולטת כרגע ביפן וטוב שכך.

הזרים מארצות המערב באים להכיר את תרבות יפן, את האוכל ושאר הדברים.

התיירים מסין ואני מצטער שעושה כללה באו בעיקר לקניות. עבורם התרבות היפנית, היא רק חיקוי של תרבות סין. או להיות יותר מנומסים, מבוססת על התרבות הסינית. היפנים עידנו, סידרו ארגנו מחדש. עשו יותר טוב, אולי

אבל הסינים צודקים. פעם היו בניהם יחסים יותר טובים. כיום פחות.

למה אני מתעכב על הסינים. כי התיירות הסינית הרסה חלק מהכנסת האורחים היפנית שזה מגיע למסחר. אם פעם המוכרים היפנים היו יוצאים מגדרם לעזור לך. שחלק גדול מהתיירים הגיעו מסין. עם הרבה כסף לבזבז, הרבה זבנים בחנויות האלקטרוניקה באקיהברה היו סינים. הם לא אמנם התנהגו כמו בסין או בהונג קונג. אבל בטח לא היה להם את הנימוסים היפנים. מלפני 12 שנה בערך

למי שחי ביפן או ביקר הרבה ביפן, השירות למערבים התדרדר.

נראה אם חזר לעצמו בחודשים הקרובים.

למה אני נזכר בזה, כי נזכרתי בפעם הראשונה שבאתי לבקר ביפן ולהכיר את ההורים של זו שתחייה. עברתי קודם כל דרך קנדה. לספר לכל החברים האינדיאנים שגם הכירו אותה שאנחנו עומדים להתחתן ולקבל את בירכתם.

משם עליתי על מטוס של חברת קניידאיין ארליין לטוקיו. התקופה הייתה קיץ. המטוס היה מלר בתיירים יפניים שחוזרים ליפן. אני חוזר שנות השמונים.

היפנים היו 20 ס"מ פחות מהיום.

בקיצור מעטים אם בכלל הגיעו לקצה המושב במטוס. בקיצור לזר כמוני המטוס נראה ריק. הם גם ישבו בכיסאות. רובם ישנו בשקט. לא לכלכו לא זזו. לישראלי נראה כאילו המטוס נטוש. שעה לפני הנחיתה, שהודיעו במערכת הכריזה שעוד שעה נוחתים, כמו כל הנוסעים וסידרו ונקו את המטוס. לא שהם חס וחלילה לכלכו. המטוס נחת בטוקיו נקי ומצוחצח!

אני הזר הראשון שהגעתי למשפחה בטוקיו. כולם היו מתוחים. רצו לדבר על הרבה דברים. אני ביקשתי שיחכו. עוד לא מכיר את יפן.

בצר להם פנו לדוד שמבין קצת אנגלית. מבין אנגלית זה אומר שיודע עוד כמה מילים יותר ממה שהם יודעים.

קיוקו הייתה המתרגמת. מטיילים בארמון הקיסר. אני שואל שאלות. אף אחד לא ממש מבין בהיסטוריה היפנית. כנראה שעשיתי להם בושות. יום למחרת הדוד חוזר. קנה לי ספר "מי ומי בהיסטוריה היפנית". יענו תקרא ותלמד לבד…

הקשר הישראלי עם המשפחה לא התחיל טוב, לא בגללי. לפני שנים רבות. "דוד טושיבה" עבד עבור חברת טושיבה בעירק. הישראלים התקיפו את הכור בסוף השבוע, כי העובדים הזרים לא נמצאים. שכחו שהיפנים עובדים שבע ימים בשבוע. דוד טושיבה היה בדרך לעבודה וראה את מקום העבודה שלו מתפוצץ.

לפי הסיפורים שלו רק את הלבן של העיניים של הטייסים…….. לי גירד מתחת לעין ששמעתי את זה. הוא לא בא לחתונה שלנו, לא דיבר איתי או ראה אותי כמה שנים טובות. שהיורש נולד, בא לבקר פעם ראשונה. בזמנו היה לי מחשב טושיבה נייד שהיה עושה רעשים כמו לטרקטור. אבל היה טושיבה. האבא של זו שתחייה דאג שהמחשב יהיה במקום הכי בולט בסלון. ושהוא הגיע לבקר הושיבו אותי בכוונה ליד המחשב. שניכנס לסלון, האבא, "תראה באיזה מחשב הוא משתמש טושיבה". הדוד נעמד ומיד השתחווה להודות שאני משתמש בטושיבה.

גם אצל היפנים מגישים נקמה קרה.