חופש המיידע, החצר הקיסרית. הנקמה של נארה, התבשיל של קאמאקורה. היסטוריה יפנית דרך עין החומץ.

למעלה מחצי מאה שנה עברה, מאז שהחליט המערב לשנות את הגישה של חופש המיידע. או יותר נכון לפתוח יותר את המידע העומדת לרשות האזרח, על העבר ועל ההווה.
הכול בעידוד לא מוסתר של הרוסים. שכול פעם צוחקים מחדש, על העבודה הקלה שעושים מדינות "מתוקנות" . במיוחד מדינות סקנדינביה.
אצלו בארץ יש את הטאבו שנקרא "בטחון" לא צריך לתרץ "למה לא". "בטחון" ילדי תימן "בטחון".
אמה מה, גם ללא השטויות הללו אנחנו עם עם היסטוריה מפוארת, אבל בכול מה שקשור לאוכל, שרוטים עמוק. ביצירה מפוארת כמו התנ"ך. יש תיאורים על מה אכלו.
גם זה נעשה בצניעות. צום מוזכר יותר פעמים מאשר אוכל. מה היו המרכיבים. "לך חפש" אומרים בשפה הלא מקראית.
ביפן המצב הוא הפוך. האוכל מרכיבי האוכל הם הדת החשובה ביפן. לא שינטו לא בודהיזם ובטח לא נצרות. בחדרי חדרים כולם יודו שזה נכון.
תראינו יפנים שמשתתפים בעליה לרגל למקומות מקודשים.
תהיו מאד מופתעים.
ביפן להבדיל מישראל, עליה למקומות קודשים ומקודשים מאד פופולארי. מדובר על מסע של הליכה של ימים. צעידה של עשרות ולפעמים מאות ק"מ.
לא ירידה מהאוטובוס, תחינה לקדוש המת, בקשה ואיומים על הקדוש המת וחזרה לאוטובוס.
שבועיים לאחר המסע למקומות הקדושים, שאל את היפני מה הוא זוכר מהעלייה לרגל. רוב הסיכוי שיזכור אולי שלושה שמות של מקדשים או קדושים מעונים. מצד שני יזכור בדיוק מה אכל איפה ומה היה טעים ומיוחד.
קדושים אווט אוכל אין, כבר 2000 שנה. בדוק.
חזרה לחוק "זכות הציבור לדעת" יפן כמדינה כביכול מערבית. היא אולי מודרנית, מערבית היא לא!
התעורר ויכוח עד כמה אחורה מותר לעם היפני לקבל פרטים במסגרת החוק.
"סוכנות החצר הקיסרית" הודיעה, לא במפתיע, שהיא מוכנה לפתוח חלק ממרשמי האוכל הקיסרים עד המאה השביעית.
הדגש הוא "עד". חוץ מהסינים, יש מעט מאד עמים שמחזיקים מרשמים או תיעוד מסודר של המדינה איך לבשל דברים.
רק אריס, דביל, יאמין לסוכנות החצר הקיסרית.
ביפן כמו ביפן. זה הייתה דרך להגיד תעצרו. לא כדי לחפור יותר אחורה. אולי תגלו בכתובים שהמשפחה הקיסרית היא לא בעצם איחוד בין גורמים שממים.

תיעוד מסודר של אוכל יפני קיים קרוב לאלפיים ושלוש מאות שנה. הנזירים והמקדשים וחצר הקיסר עבדו ביחד שזה מגיע לאוכל. כמו שצריך.
קאמאקורה העתיקה הייתה מרכז דתי ושלטוני חשוב. כבר לפני אלפיים שנה היא החזיקה מטבח טבעוני לתפארת. שילוב של אמונה דתית וחשיבות של טעמים.

בירה עתיקה נוספת, נארה גם מחזיקה שלל תבשילים שמיוחסים לה. החשוב שבהם הוא השימוש בחומץ להעשרת הטעם של הירקות. והבסיס למטבח היפני הנקי.

מטבח שמאמין שאם אתה מחזיק בחומרי גלם איכותיים, אתה צריך מעט מאד תבלינים. תפתחו את המשפט הזה ותבינו מה היפנים חושבים על המטבח ההודי…..

למרות שהבירה היפנית נדדה יחד עם מושבו של הקיסר מנארה לקיוטו ולאחר לטוקיו. נארה עדין בדרכים חמקמקות מזכירה לכולם שפעם היא הייתה המרכז של האומה המרכז של החידושים באוכל.

נמה ביפנית, טרי, לא מבושל. סו, חומץ. נמסו מבחר גדול של מאכלים, סלטים ומה לא שמבוססים על המלחה עדינה של הירקות. לאחר סחיטה והוספת חומץ אורז. ברור לא מפתיע.

אמת. לא היה קיים בעולם לפני המאה השביעית. המקור נארה. במשך הזמן הוסיפו עוד כמה דברים עדינים, מעט מירין, מעט שמן שומשום. אבל הבסיס הוא חקוק בסלע.
נארה בין השנים 710-794.

על הבסיס הזה צמח כול המטבח שנקרא סנומונו. אותם רטבים עדינים שנמצאים במאות סלטים ורטבים יפנים שונים.


מאז חומץ האורז הוא פחות חומץ אורז. אבל כול פעם שאתן אוכלים סלט וואקמה, סלט הרוסמה או סלט עדין אחר. השם נארה צריך לקפוץ לכם מול העיניים.